תוכנית הלגיון היהודי

שנים רבות לפני שקם הגדוד העברי, בשנות החמישים של המאה ה-19, התחילה לקרום עור וגידים תוכנית להקמת לגיון יהודי לוחם. הוגי הרעיון לא היו יהודים, אלא פולנים והתוכנית נועדה לשרת את טובת היהודים, הפולנים וה…אימפריה העות'מאנית.

מי שנחשב היום למשורר הלאומי של פולין (מוצא אימו ממשפחה פרנקיסטית שהתנצרה), אדם מיצקביץ', ומזכירו הנאמן, ארמן לוי (צעיר צרפתי קתולי שסבו (יהודי בשם לוי) מצד אביו התאהב בקתולית, לכן התנצר ומכאן השם לוי), הגיעו בשנת 1855, בשליחות מסוימת, למפגש עם אציל פולני בשם צ'איקובסקי, איש צבא מומחה בסיוף. האצילים הפולנים חיפשו דרכים ללחום נגד האימפריה הרוסית, ששיעבדה את מולדתם. צ'איקובסקי התאסלם ושינה את שמו לצדק פחה, כדי להילחם ברוסים לצד העות'מאנים. צדק פחה ישב בקונסטנטינופול (היום איסטנבול) וניהל מחנה צבא. מיצקוביץ' התידד עם צדק פחה ושהה זמן רב איתו וכך התוודע לשבויים הרוסים, שהתנדבו לשרת בצבא העות'מאני נגד רוסיה. בין המתנדבים האלה היו גם יהודים וצדק פחה ציין בפני מיצקביץ', שהקוזקים הנימולים האלה נלחמים היטב. דברים אלה העלו בראשו של מיצקביץ' את הרעיון להקים יחידה יהודית לוחמת, שחייליה יגויסו מבין הקהילות היהודיות, בעיקר של פולין, והיא תפעל על בסיס לאומיות יהודית המשתלבת עם הלאומיות הפולנית. צדק פחה קיבל את הרעיון וראה בו יתרונות רבים: חיילים יהודים רוסים יערקו מהצבא הרוסי, כדי להצטרף אליהם, רוכלים יהודים יוכלו לשמש במערך ריגול מול הרוסים ועוד.

במצוות מיצקביץ' התגייס גם מזכירו, ארמן לוי, שסבו מצד אביו היה יהודי לפני שהתנצר, ליחידת ה"קוזקים הנימולים" והרעיון של הקמת לגיון יהודי לוחם הועלה בפני דרגים עות'מאניים גבוהים. העות'מאנים ראו את הרעיון בעין יפה, אך התחבטו בו מסיבות שונות וביניהן החשש של התעוררות לאומית גם בין יהודי האימפריה העות'מאנית ואולי ניסיון לנתק את ארץ ישראל, בשליטה יהודית, מהאימפריה העות'מאנית. לקידום הרעיון פנו גם לבנקאי היהודי העות'מאני הבולט, קמונדו, וגם לברון רוטשילד והם גילו עניין בנושא. הברון רוטשילד גם ניהל משא ומתן עם העות'מאנים על אפשרות של קניית ירושלים וסביבתה והקמתה של נסיכות משלמת מס לעות'מאנים, נסיכות ירושלים. באותה תקופה השתדלה הממשלה העות'מאנית לקבל מלווה מהברון רוטשילד, לכן השעה הייתה כשרה למגעים אלה. התכנונים הגיעו כבר לנושאים מעשיים, תוכננו מדי החיילים ונקבע שמו של חיל הסוסים היהודי, "פרשי ישראל".

מדינות אירופה הקאתוליות ובמיוחד צרפת (בת ברית של האימפריה העות'מאנית) והוותיקן, עמדו מהצד בחשש כבד שהמקומות הקדושים להם יגיעו לידי היהודים, לכן הפעילו את מלוא השפעתן למניעת התגשמות התוכניות. העות'מאנים, בדרכם הפתלתלה, דחו ודחו את הקמת היחידה עד שלפתע תוך שעות מספר, ללא מחלה מוקדמת, מת מיצקביץ'. מזכירו, ארמן לוי, ניסה להמשיך ולקדם את הפרויקט, אך כריתת שלום בין האימפריה העות'מאנית ובין האימפריה הרוסית הפכה את הנושא למיותר בעיני העות'מאנים.

מותו הפתאומי של מיצקביץ' העלה השערות של הרעלה לשם הכשלת התוכנית שהייתה לצנינים בעיני צרפת, הוותיקן, האצולה הפולנית האנטישמית ועוד, אך לא נמצאו ראיות למעשה פלילי.

אודות אריה ענבר

המייסד, הבעלים והעורך הראשי של "הוצאת ענבר"
פורסם בקטגוריה היסטוריה ודתות, יהדות, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלת אימות *