פרשת סטרוסברג

פרשת סטרוסברג הוא כינוייה של שערורייה הנוגעת לזיכיונות שנתנה ממשלת רומניה ליזם היהודי המומר,

בתל הנרי סטרוסברג Bethel Henry Strousberg, לבניית רשת מסילות ברזל, בראשית שלטונו של מלך רומניה, קרול הראשון, מכירת המניות ואיגרות החוב של החברה שהוקמה לשם כך, פשיטת הרגל של החברה ופעולות אחרות שנעשו בלחץ בעלי החוב וממשלותיהם.

הזיכיון
בסמוך לעלייתו לשלטון, החל קרול הראשון (נולד במשפחת אצולה פרוסית ונבחר על ידי הרומנים להיות המלך הראשון של רומניה) לפעול לשם פיתוח רשת מסילות הברזל של רומניה, רשת שהייתה בראשית פיתוחה. קרול פנה ליזם היהודי המומר סטרוסברג, שכונה בארצות הגרמניות בשם "מלך מסילות הברזל" וביקש ממנו לקחת על עצמו את עיקר המלאכה. סטרוסברג הגיש הצעה והיא התקבלה. בספטמבר 1868 הועבר בפרלמנט הרומני "חוק זיכיון מסילות הברזל הרומניות", שאישר את הענקת הזיכיון לסטרוסברג. על פי חוק זה הוענק לסטרוסברג זיכיון ל-90 שנים, כדי שיפתח מסילות ברזל שיחברו את היישובים: רומן – מרששטי – טקוצ'י – גאלאצי, גאלאצי – בראילה – בוזאו – פלוישטי – בוקרשט, בוקרשט – פיטשטי – סלטינה – קראיובה – טורנו סברין – ורצ'יורובה. חברות נוספות קיבלו זיכיון לקווים אחרים.

ההתחיבויות

לביצוע הפרויקט נדרשה השקעה של 247,000,000 לאי, כשהמשקיעים היו אמורים לתפעל את הקווים ולהנות מההכנסות במשך 90 שנים, שלאחריהן המסילות יעברו לרשות ממשלת רומניה.

לגיוס הממון הקים סטרוסברג חברה שהנפיקה איגרות חוב המבטיחות ריבית שנתית של 7,5%. בשלב ראשון הונפקו איגרת חוב בשווי המקביל לערכם של 300 קילומטרים של מסילות ברזל. הקונסורציום המנפיק היה ערב לאיגרות חוב אלה עד אשר יושלמו 300 הקילומטרים של מסילות ברזל ומשלב ההשלמה הערבות הייתה צריכה לעבור לכתפי ממשלת רומניה. סדרות נוספות של איגרות חוב היו אמורות להיות מונפקות רק לאחר התקדמות נוספת בבניית מסילות הברזל. מטעם רומניה מונה משגיח על הנפקת איגרות החוב. המשגיח היה גרמני בשם אמברון (Ambron) והיה מקורב לקרול הראשון מאז התבקש לכך על ידי אביו, בעקבות הפסדיו של קרול בבורסה לניירות ערך, לפני שנבחר להיות שליט רומניה.

ב-18 בדצמבר 1868, בברלין, התחילה המכירה של הסדרה הראשונה של איגרות חוב אלה והקונים, פקידים גרמנים בכירים, נשות חצר וכל הצמרת הברלינאית, עמדו בתור, כדי לקנות אותן, בגלל הריבית הגבוהה. האיגרות, שמכר הקונסורציום של סטרוסברג, התחזו להיות איגרות של ממשלת רומניה, בניגוד למה שהוסכם בחוזה שבין הקונסורציום ובין ממשלת רומניה.

ביטול הזיכיון
בניית מסילות הרכבת ברומניה נתקלה בקשיים שנבעו משימוש בחומרי גלם באיכות נמוכה, חוסר מקצוענות של העוסקים בכך וניהול כושל, לכן הקונסורציום לא עמד בלוח הזמנים שנקבע בזיכיון. עסקיו של סטרוסברג נפגעו קשה ממלחמת צרפת-פרוסיה (1870-1871) ובדצמבר 1870 הכריז שבגלל קשייו אינו רואה עצמו מסוגל לשלם את התלוש המתאים של איגרות החוב, שהיה צריך להיפדות ב-1 בינואר 1871 ושלח את מחזיקי איגרות החוב לתבוע את התשלום מממשלת רומניה. ממשלת רומניה, שלא קיבלה לידיה את מקטע מסילות הברזל, שרק לאחר קבלתו הייתה אמור לקבל על עצמה את האחריות לתשלום איגרות החוב, התנערה מכל אחריות.

ב-5 ביולי 1871 קיבל הפרלמנט הרומני החלטה המבטלת את הזיכיון שהוענק לקונסורציום של סטרוסברג, שבינתיים גדל והלך מספר עסקיו, שפשטו את הרגל בהשפעת המלחמה.

ב-4 באוקטובר, באותה שנה, בית דין בינלאומי של בוררים קבע שהצדק עם הרומנים ואישר את החלטת הפרלמנט הרומני. בעלי איגרות החוב והמניות, מרביתם בני החברה הגבוהה של גרמניה, הפעילו לחצים חזקים, לחצים בגללם התערב בנושא הקנצלר אוטו פון ביסמרק, שהפעיל את השפעתו על המלך הרומני, גרמני במוצאו ונסמך במידה רבה על קרובי משפחתו בחצר המלוכה הפרוסית.

פרשה זאת ופרשות כלכליות כושלות נוספות, בהן היו מעורבים יזמים ממוצא יהודי, גרמו לגל של אנטישמיות ברחבי גרמניה, גל שנמשך כ-10 שנים ופגע קשה ביהדות גרמניה. חלק מהכישלונות הכלכליים נבעו מהמשבר הכלכלי הכללי שפקד את אירופה, אך המאשימים את היהודים לא התחשבו בכך וגם לא בעובדה שהראשון שהתריע מפני הההתנהלות הפסולה של היזמים האלה היה בעצמו יהודי, ציר הפרלמנט אדוארד לסקר.

עסקת החליפין

אחרי המלחמה העות'מאנית – רוסית (1877-1878), שגם רומניה לקחה בה חלק, זכתה רומניה לעצמאות (לפני כן הייתה מדינה משלמת מס לאימפריה העות'מאנית), אך עצמאותה הותנתה על ידי מעצמות התקופה במתן זכויות אזרח שוות לבני המיעוטים שחיו ברומניה. הרומנים נענו לתנאי זה בצורה חלקית בלבד, הם העניקו זכויות שוות לכל בני המיעוטים הנוצרים, אך סירבו לתת זכויות אזרח ליהודים, פרט למיעוט קטן (פחות מאלף מתוך ציבור של מאות אלפים) שלקח חלק במלחמה, שנחשבת למלחמת העצמאות של רומניה.

גרמניה הייתה אחת המעצמות הלוחצות על רומניה, שתיתן אזרחות ליהודיה, בין היתר בגלל חשש מהגירת היהודים אל המערב. תושבי גרמניה בעלי השפעה היו הנפגעים העיקריים מפשיטת הרגל של חברת מסילות הברזל של סטרוסברג והם דחפו לכך, שממשלת רומניה תלאים את החברה שפשטה את הרגל ותפצה את בעלי המניות, אף על פי שרומניה לא הייתה חייבת בכך. לבסוף  הגיעו הגרמנים והרומנים לעסקה שעל פיה רומניה הלאימה את החברה פושטת הרגל ופיצתה את בעלי המניות, מרביתם גרמנים, וגרמניה מצדה הפסיקה ללחוץ על רומניה להעניק אזרחות ליהודיה. כתוצאה מעסקה זו יהודי רומניה היו היהודים האירופאיים האחרונים שזכו לקבל אזרחות ושוויון זכויות; זה קרה רק אחרי מלחמת העולם הראשונה ולקראת מלחמת העולם השנייה שבה רומניה וביטלה את אזרחותם של רבים מיהודיה, אך זה כבר סיפור אחר.

נשאר רק לציין שמי שמשך בחוטים בעסקה הלא כשרה הזאת היה שר האוצר הפרוסי, יהודי (לא מומר) בשם גרשון בלייכרדר Gerson von Bleichröder.

אודות אריה ענבר

המייסד, הבעלים והעורך הראשי של "הוצאת ענבר"
פורסם בקטגוריה היסטוריה ודתות, יהדות, יהדות רומניה, עם התגים , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלת אימות *