מרי דיופלסי – סיפורה של קורטיזנה

מרי דיופלסי חיה חיים קצרים, אך זכתה לכך שדמותה תיככב ברומן, במחזה, באופרה, בבלט ובלפחות חמישה סרטים.

מרי דיופלסי נולדה ב-15 בינואר 1824, בשם רוז אלפונסין פלסי, בביתו של איכר צרפתי בנורמנדי. מגיל צעיר יצאה לעבוד לפרנסתה, תחילה כמשרתת בבית מלון ולאחר מכן עבדה בתפירת בגדים בבית חרושת. היא הייתה תמירה, בעלת עיניים שקדיות וחיוך מקסים והיופי המיוחד של חולי השחפת ובמהרה שם לב לכך בעל מסעדה שקנה לה דירה תמורת חסדיה. את מקומו של בעל המסעדה תפס הדוקס הצעיר מגישן, שהפך אותה לפילגשו. בשלב זה, בגיל 16, היא הפכה לקורטיזנית המדוברת ביותר בפריז, מרכז התעניינות של החברה הפריזאית.

היא שינתה את שמה על ידי הוספת "דיו" לשם משפחתה ושינוי השם הפרטי. היא לימדה עצמה לקרוא ולכתוב והייתה לה התבונה הדרושה לניהול שיחה תרבותית על הספרים שבספרייתה. היא גם הצטיינה בנגינה בפסנתר. חסדיה נקנו במחיר גבוה והשמועות אמרו שהיא מבזבזת מאה אלף פרנקים זהב בשנה על הוצאותיה וזה היה סכום אדיר. היא התלבשה יפה ובטעם ןאהבה להקיף את עצמה בפרחים – ריח הוורדים גרם לה לסחרחורות, לכן העדיפה קמליות.

מריה דיופלסי

מרי דיופלסי

יום אחד, כשהייתה בת 20, בהצגת תיאטרון, הבחין בה צעיר בן גילה, אלכסנדר דיומא הבן (את התוספת "הבן" הצמידו לשמו כדי להבדילו מאביו, שנשא אותו שם, אלכסנדר דיומא, אך עם התוספת "האב" – אלכסנדר דיומא האב היה מחברם של "שלושת המוסקטרים", "הרוזן ממונטה קריסטו" וספרים רבים אחרי). גם היא שמה לב לצעיר הנאה ודאגה שחברים יזמינו את אותו לדירה של שכניה ולאחר מכן הזמינה את כולם לדירתה. בין השניים נרקם קשר רומנטי, למרות שבאותה תקופה היא הייתה פילגשו של רוזן שטקלברג הזקן וברקע היה אהוב, נוסף, הרוזן פרגו. לאחר כמה חודשי אהבה, שבמהלכם שקע דיומא בחובות כבדים, הוא הודיע לה במכתב על פרידתו ממנה.  הוא כתב לה שאינו עשיר דיו, כדי להמשיך לקיים את אהבתו אליה ואינו עני דיו, כדי להסתפק במעמד של ידיד, כפי שהיא הציעה לו.

דיומא נסע לטייל עם אביו בספרד ובמרוקו ובינתיים התנחמה מרי בזרועותיו של פרנץ ליסט. כעבור זמן לא רב נישאה מרי לרוזן פרגו ואת חתונתם ערכו בלונדון. זמן קצר לאחר שובם לפריז, נפרדו בני הזוג ומרי, שבריאותה התדרדרה, התחילה למכור את חפצי הערך מביתה, כדי לקיים את עצמה. ב-3 בפברואר 1847, בגיל 23, הלכה הקורטיזנה הנודעת לעולמה.

אלכסנדר דיומא הבן, ששב מטיולו, ראה מודעה על המכירה הפומבית של חפציה. הוא הלך לשם ורכש שרשרת זהב למזכרת. מכירת חפציה הפיקה די כסף לתשלום כל חובותיה ועוד נשארה ירושה, שצוותה על ידה לבת משפחה צעירה מנורמנדי, ירושה, שהתנתה בכך שהיורשת לא תיסע אף פעם לפריז.

דיומא חזר לביתו וקרא שוב את חליפת המכתבים שלו עם מרי ועל רקע זה כתב רומן שהפך אותו למפורסם, "האישה עם הקמליות". לאחר הצלחת הספר פנו אל דיומא מחזאים, שביקשו רשות להמחיז את הרומן. דיומא חשב על כך ולבסוף ישב וכתב בעצמו מחזה על פי הרומן. הוא פנה לאביו, שהיה מנהל של תיאטרון (בתיאטרון הזה הוצגו בעיקר מחזות של דיומא האב), כדי שיציג את המחזה שלו, אך אביו סירב, בטענה שהנושא איננו מתאים. דיומא הבן ביקש והפציר באביו, שיקרא את המחזה. האב הסכים, קרא, ובעיניים דומעות הודה לאחר מכן, שזה מחזה ראוי והציג אותו בתיאטרונו. על בסיס המחזה הזה נכתב הליברטו של האופרה "לה טראוויאטה" של ורדי. סרטים רבים הציגו את הדרמה, בין היתר אחד בכיכובה של גרטה גרבו, האלוהית.

אודות אריה ענבר

המייסד, הבעלים והעורך הראשי של "הוצאת ענבר"
פורסם בקטגוריה ביוגרפיות, היסטוריה ודתות, פנאי, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלת אימות *