יהודים ושחמט

תרומת היהודים לעולם השחמט בולטת בתחומים רבים והיא גדולה בהרבה מחלקם היחסי באוכלוסיית העולם. הקשר של היהודים למשחק השחמט התחיל כבר בימי קדם ובולטות היהודים בתחום הביאה לכך שהמשחק כונה, כבר ב-1905 בשם "המשחק היהודי הלאומי", על ידי כתב העת "ניו ארה אילוסטרייטד".

ההצטיינות היתרה של היהודים בתחום השחמט הביאה לכך שרבים מאלופי העולם ואלופי ארצות שונות (ברית המועצות, פולין, ארצות הברית, ארגנטינה, גרמניה, הונגריה וכמובן ישראל) היו יהודים. רדיפת היהודים באירופה במחצית הראשונה של המאה ה-20 לא פסחה על השחמטאים היהודים, אך אלה, הודות לידיעת המשחק ולשם שעשו להם בתחום, הצליחו לעתים להציל את חייהם, כמו במקרה של אוסיפ ברנשטיין באודסה או לפרנס את עצמם בעזרת השחמט, כמו במקרה של יוזף פלאץ בשווייץ.

האגדות והמקורות הראשונים
לפי אגדה יהודית, המוזכרת באנציקלופדיה "אוצר ישראל", המלך שלמה שיחק שחמט עם יועצו, בניהו בן יהוידע. אגדה יהודית אחרת, שאין לה סימוכין בממצאים ארכאולוגיים או באזכורים היסטוריים, מייחסת לשלמה המלך את המצאת המשחק. רש"י מציין את המשחק בשם "'אישקקיש"' (המילה הצרפתית לשחמט, Échecs, שהתגלגלה לעברית דרך הערבית, הפכה ל"'אישקוקה"') ומזהה אותו עם ה"'נרדשיר"' המוזכר בתלמוד, במסכת כתובות (ס"א). רש"י גם נדרש לפסוק בעניין בקשתו של גבר לגירוש רעייתו, שלא עשתה דבר חוץ ממשחק השחמט. גם רבי יהודה הלוי, בספר "הכוזרי", מזכיר את המשחק בשמות "ארדשיר" ו"אשקוקי" ומציין ששמו הערבי הוא "שטרנג'".

הגדיל לעשות אברהם אבן עזרא, בעצמו שחמטאי מצטיין, שכתב שירים על המשחק ואפילו שיר חידה. משירתו של אבן עזרא למדו החוקרים על חוקי המשחק השונים שהיו בתקופתו – צבעי הכלים היו שחור ואדום, הצריח והרץ יכלו לנוע לאורך שלוש ערוגות לכל היותר במהלך אחד. גם הרמב"ם מזכיר את המשחק בפירוש המשניות (סנהדרין ג), אך מנה אותו בין המשחקים האסורים בגלל ההימורים על התוצאה.

רוב הפוסקים היהודים קבעו שמותר לשחק שחמט בשבת וחיזוק לכך אפשר למצוא בדבריו של הרב גבריאל פונטרימולי, בספרו "פחד יצחק": "עינינו ראו המצחקים כמה עונג יש להם באותו הצחוק, ולכן האישקאקי מוכנים לדבר היתר ואין בהם איסור מוקצה".

השחמט התחרותי והשתתפות השחקנים ממוצא יהודי
במחצית השנייה של המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 התארגנו שחקני השחמט במסגרות שאפשרו תחרויות של יחידים, של מועדונים ולבסוף תחרויות לאומיות ובינלאומיות. הנוכחות היהודית בתחרויות אלה הייתה בולטת מאוד ולעתים הם היוו רוב בין המתחרים. מבין שחקני השחמט היהודים הרבים, שלקחו חלק בתחרויות, צמחו אלופי ארצות ואף אלופי עולם. הבולטות היהודית הייתה גדולה במיוחד בארצות בהן חיו הקיבוצים היהודים הגדולים ביותר, רוסיה, פולין והונגריה ורבים מבין השחקנים היהודים הבולטים בארצות אחרות היו מהגרים מהארצות האלה, כמו ויקטור קורצ'נוי בשווייץ, לב אלבורט בארצות הברית, אלכסנדר בליאבסקי בסלובניה, לאיוש שטיינר באוסטרליה, מיגל ניידורף בארגנטינה, מיכאיל גורביץ' בבלגיה, עקיבא רובינשטיין בגרמניה ושמואל רוזנטל בצרפת.

שני אלופי העולם הרשמיים הראשונים, וילהלם שטייניץ ועמנואל לסקר, האלוף הראשון של פולין, דויד פז'פיורקה, האלוף הראשון של גרמניה המאוחדת, ברטולד אנגליש, האלוף הראשון של צרפת, שמואל רוזנטל, האלוף הראשון של ארצות הברית, שמואל ליפשוץ, האלוף הראשון של רומניה, אלכסנדרו טירולר, כל אלה היו יהודים. בין חמשת השחקנים הראשונים אי פעם שזכו לתואר רב אמן בשחמט, תואר שהוענק על ידי הצאר הרוסי ב-1914, בטורניר סנקט פטרבורג, היו שני יהודים, עמנואל לסקר וזיגברט טאראש.

באולימפיאדת השחמט השלישית זכתה נבחרת פולין במדליית הזהב וארבעה מתוך חמשת חברי הנבחרת הפולנית הזו היו יהודים.

מאמר זה מבוסס על מאמר מורחב יותר, בעל שם זהה, בוויקיפדיה העברית, מאמר שנכתב ברובו על ידי אריה ענבר.

אודות אריה ענבר

המייסד, הבעלים והעורך הראשי של "הוצאת ענבר"
פורסם בקטגוריה יהדות, שחמט, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלת אימות *